בואו בנים

>>> יורה:

כשאני פותח את העיניים אני מגלה שהפה שלי במרחק מלימטר מסוודר של אישה זקנה בעלת שן זהב. אני מורח חיוך מובך על הפנים ומנגב מהר ריר של שינת אוטובסים מקצה הפה. היא מצידה מתנהגת בנונשלנטיות הראויה לאישה זקנה בעלת שן זהב ומצביעה על מטחי הגשם שנורים מחוץ לחלון. עושים שלוליות. מפילים חשמל של מרכז קניות שלם.
כמה צעדים אחרי היציאה מהאוטובוס הרוח מחליטה להעיף  לי את הכומתה קיבינימט.
“חייל! כנס פנימה!”
אני מחייך חיוך רחב, שואף את האוויר המתחדש לריאות ונפרד מהם בשבת-שלום.

צר לי. מוגבל. עוד מפגש. פחות מפגש. גברים כאלה או אחרים. יציאות מהארון ומגירות בצורות משונות הם הבלוג הזה. ויעודו. ליוגי הזה פתאום נהיה חשוב להיות יותר. יוגי רחב יותר של סיפורים פסיכים, של ציורים שהוא צייר, החלטות שהחליט ותיפופים שהוא תופף על החזה.

אני מחזיק ליוגי של הבלוג את היד ומרשה לו להיות חלק ממני. עוד חלק.
את הפרק שלו, כפרט, אני עוצר כאן - בבלוג הזה.

אולי אני אכתוב את כולי יום אחד במקום אחר. אולי גם לא.
תודה שנתתם לי לכתוב עד כאן.
עוזב בטוב, יוגי.

>>> לופ אחרון:

אהבה חדשה (אבישי כהן) [חלל]

>>> גברים:

- “מה אתה רוצה שאני אעשה עם הצחוק הזה?”
- “כלום, אתה צודק. מצטער”. חייכתי. לא מבין את האינטימיות הכל כך מהירה הזאת.
ואז כבר לא יכולתי והפסקתי, תוהה בשביל מה בעצם.

שבע בערב והשמש כבר מתחילה לנמנם. המדרכה פלטה מתוכה חום וחיממה את הגפיים שלי ושל עשרות הג’וקים שצעדו לצדי בנונשלנטיות. מרק של אנשים ומיני חיות. כולנו זזים ואצלי בפנים שקט.

אז שלא יבוא, לא ככה.
זה בסדר.

>>> דברים:

Dinosaur Egg (סקוט ניבלט) [חלל]
איזה שיר אדיר. בגרסה לא כל כך טובה Scout Niblett שרה מילים מדוייקות. ומצחיקות.
האזנה מוצלחת.

>>> או, אטרף - חלק ב’:

זה לקח שנה - אבל הגיע הזמן לדבר על וירטואליות. ואז על אנשים. יאללה.
באטרף יש שלושה מצבים שעל המשתמש לבחור אחד מהם לפני שהוא צולל אל הבריכה הורודה:
- פרפר: מחפש סקס
- קפה: רוצה לדבר
- לב: מעוניין בקשר

ברור לי שלדבר על אטרף, כמו לגלוש בו מבלי להגיד שאתה “מת לצאת משם” וכו’, זה מקביל ללהכריז קבל עם ועדה על החיבה שלך להסנפת מרקרים או לאכילה של החלק הירוק של האבטיח.
אבל מה אכפת לי: אני מסניף מרקרים ואוהב את הירוק של האבטיח.
נמשיך.

עם פז”מ של פחות משנה באטרף מתבהר לי שאין משמעות רבה לשלושת האייקונים מלבד הפרפר. וירטואלית, זה נוח - אתה מחפש מישהו –> אתה פוגש אותו למטרה הזאת –> אתה נעלם.
שיר הלל לקידמה, מזמור לביטול החיזורים המיותרים. תחי הישירות המעשית!
אה-מה-מה. סקס זה סקס. אני משער שלכל אחד הוא אחרת, אבל לי, כרגע, הוא לא מספיק.

מנגד, אין על מה באמת “לשוחח” עם אנשים ללא מטרה, אטרף הוא לא באמת הייד-פארק ישראלי ומכאן - הוא לא מציין לחינם עד כמה הנואם שעיר. המציאות באתר היא שבסוף כל כוס קפה מסתתרת השורה התחתונה - “אז מה אחי, ממוקם?”.

להגיע ללב מכוס הקפה היה להודות בעצם בפני עצמי שמה שאני רוצה זה קשר. בלי כינורות.
כפי שציינתי לפני כמה שורות, אני מאמין שגם הלב לא משרת את המטרה שלו, והפעם לא בגלל שאנשים לא באמת ‘מחפשים קשר’, אלא בגלל המדיום עצמו.
אתה מתחיל שיחה עם מישהו באתר, הוא נשמע לך נחמד, הוא נראה נחמד לפי התמונות הנחמדות שהוא שם באתר, השיחה שלכם בטלפון נחמדה, אפילו מצחיקה, ואי שם בחלק האחורי של הראש מתבשלת ציפייה.
מילים ותמונות וקול מתחברים לאדם חי ואז כשאתה פוגש אותו - אתה תמיד תהיה במצב בלתי מודע של קיזוזים: עד כמה הבחור הזה באמת דומה למה שיצרתי לעצמי בראש?

אז לפעמים מחייכים ואומרים ש”נדבר” וש”היה נחמד” והאפלה הוירטואלית מכסה על הכל.
ולפעמים ממשיכים עוד קצת, מנסים, ‘זורמים’. לאיטו העניין דועך, הצפייה שלא מתגשמת חושפת את פניה: “זה לא בדיוק זה, אני לא יודע למה אבל, אמממ, היה נחמד, נדבר”.

אני רוצה להתעמת עם השורה התחתונה?

>>> לופ:

כל יום (אפרת בן צור) [חלל]
היא כבר הופיעה פה לפני חצי שנה ובשבועיים האחרונים היא גם ביקרה אצלי באוזניות שוב ושוב ושוב. חיבה למוזיקה מסויימת באה בתקופות?

הקיץ כבר מתחיל להתערבב.

>>> בלי אוויר בגלגלים:

אתמול פגשתי מישהו שהוא באמצע. גם וגם.
והיה לי קשה.
אף פעם לא הייתי עם בחורה. אני לא מרגיש צורך להיות עם בחורה. הן אחלה וכל זה, אבל זה כאילו שמנעד האינטימיות שהלב שלי מרשה לי לייצר מגדיר טווח אחר לחלוטין עבור בנות.
הוא נישק אותי
ולא הרגשתי הרבה חוץ מהיד שלו שנגעה לי בבולבול.

עבר כל כך הרבה זמן מאז שהייתי עם מישהו. מאז שהתנשקתי עם מישהו.
ועדיין - לא רציתי להמשיך את זה. אז הוא דיבר ודיבר ודיבר ודיבר, כאילו השתיקה העיקה עליו
וכל הדיבורים שלו - העיקו עלי. עצרתי אותו וביקשתי ממנו לנסות להיות איתי, קצת בשקט.

לא הייתה שורה תחתונה לבחור הזה שבאמצע וגם הנשיקה של ה”להתראות” הייתה רפה למרות שניסתה להיות כאילו גדולה וסוחפת.
אולי אני מגזים.

בדרך הביתה ביקשתי מהגלגל-מחוסר-האוויר של הרכב שלא יתפוצץ לי באמצע הנהיגה וגלגל”צ נתנו פסקול קבוע לכבישים הריקים.
מעניין מה כן הדרך הנכונה.

>>> עוד מעיכה:

Breathe Me (SIA) [בית]
כנראה שמשהו באוויר מכניס אותי למצב של שירים איטיים. סיה המשוגעת (האתר שלה מספר למה)
עם הקול העצום יודעת לשיר כדי לנגוע, לפחות בי. מצטער על השימוש המוגזם בשורש נ.ג.ע בהקשר של מוזיקה…אני אשתדל להפסיק עם זה.(אם גם לכם, כמו שלי, היוטיוב לא מרשה להשמיע קול דרך בלוגים - פשוט תלחצו על הסרט עצמו אחרי שהוא מתחיל והנ”ל יפתח לכם בחלון חדש, פלוס המוזיקה). כך או כך - האזנה מוצלחת.

אני לא בטוח למה אני כותב את המילים שלי, את עצמי, ככה בציבור.
אני גם לא בטוח שאני צריך תשובה.
למי שקורא אותי, חוץ מעצמי, וגם למי שלא, שבוע טוב (: